שני המאורות

שני המאורות: רבי נחמן מברסלב זצ"ל והרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, מכון 'החכמה מאין' (ללא שם המחבר), הוצאת אור אורות, ירושלים תשעא, 228 עמ'

בימינו, כשראשי התיבות חבקו"ק (= חבד ברסלב קוק) מסמלים תופעה ידועה ומובחנת של זרם רוחני המשלב מקורות השראה מן החסידות יחד עם הרב קוק (בניחוח קרליבכי, כמובן), אולי לא מפתיע כל כך לראות ספר העוסק במסכת הקשרים בין הרב קוק לבין חסידות ברסלב. ברם מי שזכרונו ארוך קצת יותר אין ספק שירים גבה נוכח הגילוי, וזאת לפחות משני כיוונים. מחד גיסא, חסידי ברסלב בזמנו של הרב קוק היו חבורה נידחת ורדופה, וספרי ברסלב היו נדירים יחסית להשגה; ר' נחמן היה רחוק מאוד מלהיות קונצנזוסיאלי ואין שום סיבה להניח שאדם כרב קוק ימצא סיבה מיוחד להתעמק בכתביו או להתעניין בשלום חסידיו. מאידך גיסא הרב קוק – כפי שהרב צבי-יהודה בנו ביקש שנזכור אותו – היה לכאורה תלמיד רוחני של הגר"א, גדול מתנגדי החסידות, ובנוסף עיקר עניינו הרוחני של הרב קוק היה בכלל-ישראל ("אני בונה האומה", אמר פעם) ולא באינדיבידואל, שהוא (ולא הכלל!) העומד במוקד יצירתו של ר' נחמן. כך שלכאורה לפנינו חיבור מלא עניין. והפתעה נוספת טמונה לקורא, בגלותו שהרב צבי יהודה עצמו, שלכאורה רחוק הוא מן ההווי החסידית ואת רוב מרצו השקיע ב"כלליות" – העם והארץ – הוא עצמו קרוב היה מאוד להיות חסיד ברסלב והעניין מאוד בהגותה ואף קיים מסכת קשרים מעניינת עם חסידיו.

הספרון שלפנינו נתחבר על ידי בחורים הנמנים על שורותיה של ישיבת רמת גן (הם נמנעים, משום מה, לפרסם את שמותם, ואף אנו נכבד את רצונם זה), שליקטו בעמל רב עדויות רבות – מהן בעל פה ומהן מקונטרסים נידחים – על מסכת הקשרים בין הרב קוק לבין חסידות ברסלב. ברם המעיין בספר עד תומו יתכן והיה ממליץ למחבריו לשנות את שמו מ"ר' נחמן מברסלב והרב קוק" ל"מסכת הקשרים בין חוג הרב קוק לבין חסידי ברסלב בני זמנם", שכן, בניגוד לציפייה העולה לכאורה מן הכותרת, אין בו עיסוק בקשר הרעיוני בין הרב קוק לבין ר' נחמן מברסלב, לבד מכמה הפניות של הרב צבי יהודה והרב הנזיר המורים על הקבלות נקודתיות בין פסקה של הרב קוק לזו של ר' נחמן. הספרון שלפנינו אינו אלא אוסף אנקדוטאלי של מקרים בהם הרב קוק דיבר בשבחה של ברסלב (למשל: המליץ לרב הנזיר לקרוא בספריהם) או בא במגע עם חסידיה (בין השאר: הרבנים חזן, קרדונר, הורוויץ ועוד, שמצידם החזירו חיבה ואהדה גדולה לרב קוק); וכן אוסף אנקדוטאלי נוסף של מסכת מגעים של חוג הרב קוק – הרב צבי יהודה, הרב חרל"פ והרב הנזיר – עם חסידי ברסלב. חלק מנקדוטות אלו הינם בעלי עניין, לפחות לטעמי, כמו למשל ההערכות המופלגות של דמויות מרכזיות בחסידות ברסלב לרב קוק. כך ששוחרי היבטים הסטוריים (שלא לומר רכילותיים) של חיי הרב קוק ותלמידיו, ימצאו עניין רב בספר. אך מאידך גיסא, הקריאה בו חייבת משנה זהירות וכפולה ומכופלת בחוש ביקורתיות. שכן, על אף שניכר שהמחברים טרחו ואספו פרטים רבים, רף הביקורתיות שלהם הינו נמוך מדי. אציין שתי דוגמאות. האחת היא הסתמכותם על ציטוטים מן ה"סבא" (ר' ישראל אודסר ז"ל, רבם של הנחנ"חים), דברים שנאמרו בגיל מופלג, כשניכר מתוכם שאינו צלול לגמרי, ואף שכתובם לוקה בעליל בחסר. דוגמא שניה, הינה על הסתמכותם על שברי התבטאויות של הרב קוק או חוגו, כפי שהם מצוטטים שנים רבות רבות אחרי אמירתם בידי חסידים. כך למשל ציטוט של הרב קוק בידי חסיד ברסלב שהלה אמר לו שברסלב היא ה"שפיץ של החסידות" (עמ' 31), התבטאות חיובית לכאורה, ברם ככל הנראה כוונתו היתה שהם לקחו את עניין ה"צדיק" רחוק מדיי (כך שח לי הרב יצחק שילת הי"ו, מפיו של הרב צבי-יהודה). וככלל, לא צלח ביד המחברים למצוא תעודות משמעותיות (בוודאי לא כאלה שיצאו תחת ידיו של הרב קוק) ואף לא ניסו לבנות משלל עדויותיהם תמונה הסטוריוניות.

אך בכל הנוגע לביוגרפיה של הרב צבי יהודה, יש בחיבור שלפנינו כמה הפתעות מרעישות, לפחות מבחינת כותב שורות אלו. מסתבר שהרב צבי-יהודה למד באופן אינטנסיבי את כתבי ר' נחמן וראה בהם ערך רוחני רב, ולא עוד אלא שעסק במציאת קשרים הגותיים בין ר' נחמן לבין הגות אביו. זאת אנו למדים ממחציתו השניה של הספר הערות שכתב הרב צבי-יהודה על ליקוטי מוהר"ן. את ההערות כתב הרצי"ה לא לפני שנת תרצ"ט (שכן הוא מפנה לאורות הקודש ועולת ראי"ה שזו שנת הוצאתן הראשונה), ואין לדעת אם כתבן שעה שכבר עמד בראשות ישיבת מרכז הרב. הערות אלו הינם למעשה 'מראה מקומות' רעיוני – הצבעות על מקבילות רעיוניות בין הנאמר בספר זה לבין מקורות ספרותיים אחרים (לפחות בשני מקומות, מפנה הרב צבי יהודה את התר אחרי מקבילות לר' נחמן אל הגר"א!). כאן מתגלה הרב צבי-יהודה כחכם שכל רז לא אניס ליה, בנגלה ובנסתר. המחברים היטיבו עם הקורא והביאו לפניו את גוף הטקסטים אליהם מפנה הרב צבי-יהודה. המעניין בהערות אלו עשוי להגיע למסקנה שיותר משהערות אלו מלמדות על השפעת ר' נחמן על הרב קוק או אף על מקבילות בין תורתיהם (פחות מעשרה מהערות אלו מפנות את הקורא אל כתבי הרב קוק, מתוך למעלה ממאה הערות) הן לכאורה מלמדות על חשיבותו המכרעת של ספר ליקוטי מוהר"ן בעיני הרב צבי-יהודה, עד כדי כך שישב עמל וטרח לסדר לו מראי מקומות. וכמעט שהיינו מאמינים ל"עדותו" של ה"סבא", ר' ישראל אודסר, שהרב צבי יהודה היה כולו ברסלבר נסתר והיה מטמיע את מסריו הברסלביים בדיבוריו הנגליים (ציטוט מפיו שהמחברים השכילו שלא לכלול בספרם).

אלא שכל היודע דבר או שניים על ספרייתו של הרב צבי יהודה, יודע שהוא כתב הערות על עשרות ספרים אם לא למעלה מכך. כך שאין בהערות אלו דבר כדי ללמדינו על יחס אקסלוסיבי של הרב צבי-יהודה לכתבי מוהר"ן. והערה זו לא על עצמה באה ללמד אלא על הספר כולו: היות והספר חסר כל מודעות היסטורית ומסתפק כביכול בהבאת ה"עובדות" כהוויתם, הרי שהוא יוצר מצג שווא של אינטסיביות בקשר שבין הרב קוק וחוגו לבין חסידי ברסלב והגותה. את הקורא הפשוט הדבר עשוי בהחלט להטעות ורוב הסיכויים שבפעם הבאה שידפוק חסיד ברסלב על דלת ביתו ויאמר לו שהרב קוק היה ממליץ לו לטוס לאומן, הוא יאמין לו.

ברשות הקורא אוסיף מחשבה. דומני שהמקבילה העמוקה והברורה ביותר בין ר' נחמן לבין הרב קוק הינו הדמיון בין התודעה העצמית של כל אחת מן הדמויות הגדולות האלה. שניהם ראו עצמם ללא ספק כ'צדיקי הדור', שנשמתם חצובה מן המקום העליון ביותר ממנו יכולות לרדת נשמות, וששליחותם הגדולה היא להעלות את הדור כולו, ובמיוחד את אלו הרחוקים מאוד מריבונו של עולם. תודעה עצמית מעין זו גלויה לכל בכל ספריו של הברלסבי, ולאחרונה היא הולכת ומתגלה גם בכתבי הרב קוק (זהו למעשה נושא עבודת הדוקטור של סמדר שרלו, "צדיק יסוד עולם", בר-אילן 2003), ועל התבטאויותיו אלו כתב הרב צבי-יהודה: "אלו דברים ממין מיוחד, הקרנה ממרומים לפעמים אפילו לתמוהים ומשונים… מין מיוחד של בירורים שכלל לא מצוי, מלבד אצל ר' נחמן מברסלב…" (מובא בעמ' 22). מעבר לכל ההקבלות הנקודתיות שאולי אפשר למצוא בין שני הוגים גדולים אלו, דומני שזו הנקודה המכריעה ביותר. האם ניתן לדבר על השפעה ממשית-הסטורית של אישיותו של ר' נחמן על הרב קוק? על שאלה זו הקורא החרוץ יכול לנסות לענות בעצמו בקריאה ביקורתית של החיבור שלפנינו.