ר' נחמן מברסלב, שהיארצייט שלו היה בסוכות, היה מיסטיקן שחזה חזיונות מופלאים, אותם התאמץ לנסח בשפת המקורות. מחקר חדש עוקב אחר כור היצור של ספר הדרשות הייחודי
ברסלב הינה תופעה רוחנית-תרבותית מרכזית בהוויה הישראלית מזה כבר כמה עשורים. אין לתופעה זו מוקד כלשהוא אלא היא מתפתח ללא יד מכוונת לכיוונים רבים – קהילות סגורות ומסוגרות הסוגדות לרבינו, שיעורים בבתי כנסת בעיירות, נסיעות המוניות לאומן – גם בזמן מלחמה, יצירות ספרותיות ובימתיות, תרגומים לשפות רבות, 'ברס-סלבס' – אופנת סלבריטאים אוהדי ברסלב, ועוד ועוד.
דומה שהגיוון בדרך הופעתה של ברסלב – הן מבחינת האוכלוסיה והן מבחינת אמצעי הביטוי – נעוץ בראש ובראשונה באישיותי הססגוני של רבי נחמן מברסלב עצמו, ואתייחס כאן רק לשלושה מרכיבים. ראשית, סיפור חייו, המתועד היטב על ידי חסידיו, הינו מאלף ונוגע ללב: מחד גיסא, הוא שיתף רבות את חסידיו בייסוריו העצומים, הפיזיים כמו הרוחניים, והדבר בא לידי מובהק בסיפור מסעו המוטרף לארץ ישראל, לקראת שנת 1800; מאידך גיסא הוא שיתף אותם גם ב'השגותיו' העליונות – בחזיונות מופלאים, חלומות חידתיים, ומדרגות קדושה לדבריו מעולם אדם לא היה שם. מרכיב שני הינו כשרונו האדיר כסופר: הוא הוכרז לא מכבר כאבי הספרות העברית החדשה, בזכות סיפורי המעשיות שלו, פנינה ספרותית-אוניברסלית מדהימה בעמקותה; והמרכיב שלישי הינו המרכיב המשיחי הדומיננטי כל כך בעולמו. הכמיהה לעולם הגאולי, הינו אחד מהמרכיבים העמוקים ביותר של הנפש היהודית ורבי נחמן "סיפק את הסחורה" בדמות תורה גואלת, תורה השייכת כבר לעולם הבא, תורה המשנה את תודעתו של אדם מן היום-יום האפרורי למקום בו הוא חש חיות, קדושה, שמחה, סיפוק, ואמת עליונה.
הספר שלפנינו, 'סודות שמים וסודות אדם' מאת צבי מרק, מבקש להראות כיצד שלושת מרכיבים אלו התלכדו בספר הספרים של חסידות ברסלב, 'ליקוטי מוהר"ן' – ספר דרשותיו של רבי נחמן, והפכו אותו לספר ייחודי ואף ייחידאי בארון בספרים היהודי. המחבר רכש בעמל רב את מעמדו כבכיר חוקרי חסידות ברסלב כיום, ואולי מעולם. הישגיו הגדולים באים לידי ביטוי בשני אפיקים – האחד, בהנגשתו לציבור הרחב כתבים ברסלביים מגוונים, חלקם הגדול לא ראתה עין מעולם; ואפיק שני בכתיבתו המחקרית, החושפת, עקב בצד אגודל, את גדולתו של רבי נחמן כמיסטיקן. הספר שלפנינו הוא המשך ישיר לספריו הקודמים, אך הוא מתמקד כעת, כאמור, בחיבור ליקוטי מוהר"ן ומאיר אותו באור יקרות.
חזיון ההופך לתורה
הקורא בספר ליקוטי מוהר"ן יתקשה, בדרך כלל, למצוא ידיו ורגליו. למעט משפט פה ומשפט שם, נראה שרבי נחמן קושר בין אלפי מקורות, עם מילת החיבור 'בחינת', כאשר הקשר בינהם רופף למדיי, ואין אתה יודע מהיכן באה הדרשה ולהיכן היא הולכת. עמל רב נדרש מן הקורא 'לפצח' דרשה ולהבין את כוונתו של ר' נחמן, וגם אז, רב הנסתר על הנגלה, ובכל מפעם נגלות פנים חדשות בהבנתה. מרק, בספר שלפנינו, חושף, באופן שיטתי, את הסיבה לכתיבתו של רבי נחמן כך. לדבריו, מאחורי כל 'תורה', ישנו חזיון עליון שנגלה לרבי נחמן, אך לא חזיון סטטי, כדוגמת 'מקל שקד' אותו ראה ירמיה, אלא חזיון דינמי, 'מעשה' שלם (דומה יותר למרכבה אותה ראה יחזקאל). רבי נחמן 'ראה' את הדברים, 'במקום שראה', דהיינו היכן שהוא בעולמות העליונים, ואחר כך עמל קשות, על מנת 'להכניס' את החזיון אל תוך לשון המסורת היהודית, על מנת שייראה כאילו שהוא נובע מתוך ארון הספרים היהודי. מבחינת ר' נחמן, ההישג הגדול ביותר שלו, אינם עצם 'ההשגות הגבוהות' אלא רק 'כשזוכה להכניס איזה דבור בתוך העולם'. פעמים שהוא הצליח למצוא כלים לחזיון, גם אז רק אם מאמץ מנטאלי כביר, ופעמים, הוא מודה שהשגותיו היו כה גבוהות, 'שרשי התורה שהיא למעלה מן התורה', ואז החיבור שהצליח בכל זאת ליצור היה רופף למדיי, 'בדרך אסמכתא בעלמא.. מחמת שהוא גבוה ומרומם מאוד'. אני מניח שרוב הקוראים כאן מכירים את הקושי 'לספר' חלום שהיה להם, והם גם מרגישים תוך כדי הסיפור כמה אינפורמציה אובדת בדרך. מעטים יודעים לקחת את החלום ולהפוך אותו ליצירה, סיפורית או שירית (ע"ע יונה וולך, למשל), או אפילו ויזואלית. כעת חשבו כמה קשה הדבר לקחת את החזיון ולצקת אותו אל תוך שפה אחרת, שפת ארון הספרים היהודי, באופן שהדבר יתן תחושה צמיחה אורגנית מתוך המקורות מחד גיסא, אך ישמור על המקוריות ועל הברק מאידך גיסא. הפריסה השיטתית של חזיונות המונחים בתשתית התורות, מאפשרת להבין את הערכתו הרבה של ר' נחמן לתורתו, עד כדי כך שהוא סבר שהמשיח, בכבודו ובעצמו, יאמר יום אחד פירוש עליהן. דהיינו, בעוד שהבעש"ט, זקנו של ר' נחמן, היה תלמיד המשיח, ר' נחמן הופך להיות מורהו.
מרק מאבחן אל-נכון את יחידאיותו של ספר ליקוטי מוהר"ן מבחינה זו. אין הוא יומן חזיונות, כ'ספר החזיונות' המאלף של רבי חיים ויטל ואף לא ספר דרשות שנאמרו מתוך דבקות ומצב תודעתי עליון, כרבים-רבים מספרי הדרשות החסידיות. דרשותיו של רבי נחמן לא היה ספונטניות אלא הוכנו בעמל רב, מתוך ניסיון להכניס את החזיון אל תוך השפה הבית מדרשית. לו, למשל, ר' חיים ויטאל היה לוקח את חלומותיו והופך אותן לדרשות, או למהלכים קבליים, הדבר היה דומה במקצת למה שביקש לעשות ר' נחמן. לדעתי הדוגמא הקרובה ביותר היא הגותו של קרל יונג, הגות שקשה להפריז בהשפעתה על עולמנו. יונג, כמתואר ביומנו, בשנת 1944 שבר את רגלו ולאחר מכן עבר התקף לב, והיה מאושפז תקופה ארוכה במצב שבין חיים למוות. בתקופה זו היו לו חזיונות ארוכים ועוצמתיים. לאחר שיצא מן האשפוז החל לעבד את מה ש'ראה', הן מבחינה ויזואלית והן מבחינה סיפורית. אך עיקר העניין – וזו הסיבה ש'יונג' הפך להיות אבי השיטה ה'יונגיאנית' – הוא הצליח להפוך את חזיונותיו לתורת נפש מעמיקה, פורצת גבולות, מחברת עמוקות בין 'סודות אדם' ו'סודות שמים', אם לאמץ לרגע את שם הספר שלפנינו. אני מניח שמחקר יומרני יותר היה ממקם את רבי נחמן בחברת ז'אנר מיוחד של מיסטיקנים שידעו להפוך את חזיונותיהם להגות, ובמאמץ נוסף היה ניתן גם לאתר מקבילות לרבי נחמן גם בתוך המסורת היהודית עצמה. אך על כל פנים, גם אם נמצא לרבי נחמו מקבילות בעניין זה, ייחודו של ליקוטי מוהר"ן הינו בכך שהוא ספר 'האורז' מספר רב של דרשות מן הסוג הזה, ויש בידינו (בחלק מן המקרים) גם את הרובד החזיוני עצמו, את חומרי הגלם ממנו נחצבה הדרשה. במובן הזה קשה למצוא 'ספר' שלם הבנוי כך, לפחות לא בארון הספרים היהודי.
ארץ ישראל ממש
עמדנו עד כה רק על היבט אחד של רבי נחמן הבא לידי ביטוי בספר ליקוטי מוהר"ן, והוא הרובד החזיוני. היבט נוסף הוא כאמור הרובד הסיפורי, שהחידוש של מרק הוא שרבי נחמן לא רק סיפר סיפורים אלא גם סיפר דרשות. דהיינו דרשות ליקוטי מוהר"ן יש להם רכיב של 'תמונה-נעה', היא מתחילה בנקודה אחת בזמן ומתקדמת לזו שלאחריה, עד שנרקמת מעין עלילה שלימה. כל ספר דרשות אחר אין לו מימד 'עלילתי'. הוא מתקדם מנקודה לנקודה מבחינת הסבר העניינים וההתעמקות בהם, אך לא ניתן 'לספר סיפור' מתוך הדרשה. היבט ייחודי זה הביא את רבי נחמן לבקש מתלמידיו 'ללכת' עם התורה, לנסות לחיות על פי הסיפור שהיא מספרת. הסיפור יכול להקיף את סדר יומו של האדם, או את מכלול חייו. זה יכול לנוע מייסורים להתגלות, מכפירה לשמיעת ניגון משיחי, ועוד ועוד. מרק גם מראה את הזיקה העמוקה בין ליקוטי מוהר"ן לסיפורי מעשיות, ומדוע נכונה הערכתם של חסידי ברסלב, שכשם שבבסיס הסיפורים ישנם תורות, כך גם בבסיס התורות ישנם 'מעשיות'.
החלק הארוך ביותר של הספר שלפנינו עוסק בעיון נרחב ורב מימדים בתורה כ' מליקוטי מוהר"ן. תורה זו מחברת את שני ההיבטים הקודמים שהזכרנו, יחד עם היבט שלישי, ההיבט המשיחי. ולדברי מרק, לא על עצמה לבדה באה ללמד תורה כ, אלא על ליקוטי מוהר"ן כולו, כספר משיחי. אלא שצריך להבין לעומק מה פירושה המילה 'משיחי' כאן. החזיון שעומד בבסיס תורה כ הינו מרהיב ביופיו והוא היה גלוי בכתבים הברסלביים, והחסידים כמו גם החוקרים ניסו להבין את הקשר בינו לבין התורה. תרומתו של מרק היא בהבנת הרובד המעשי שלה. התורה מדברת, בין השאר, בשבחו של ה'שוחד', שנותנים לעכו"ם על מנת שיזכו את ישראל בדיניהם. דהיינו בשבחה של השתדלנות היהודית, שהשתמשה – ועדיין משתמשת! – בכסף על מנת להטות את ההחלטות או את גזר הדין לטובתה. החוקרים העלו סברות שונות לגבי שוחד זה, אך מרק מראה שהכוונה היתה לשוחד שניתן לשופטיו וחוקריו של רש"ז מלאדי, אדמו"רה הראשון של חב"ד, על מנת שישתחרר מן המאסרים שלו ואף יענישו את מוציאי דיבת החסידים. כאן ישנה זיקה עמוקה בין הוצאת דיבתם הרעה של החסידים (שניתן להבין אולי מדוע הם מעצבנים את מי שלא אוהב גלגלונים בתפילה או שפותח מסלול שחיטה נפרד מן הקהילה) לבין הוצאת דיבתה של ארץ ישראל. רש"ז כידוע היה מגדולי אוספי התרומות לארץ ישראל, למען החזקת הקהילה החסידית בטבריה ובמקומות נוספים. המלעיזים על רש"ז טענו שהוא מסייע לעות'מנים, אוייבם של הרוסים ובכך פגעו ביישובה של הארץ הקדושה. השוחד איפוא הציל הן החסידים והן את ארץ ישראל. המסקנה הגדולה מן התורה, טוען מרק, הוא שיש לפעול בכל דרך להשגת ארץ ישראל, וגם שוחד הוא דרך מקובלת ויש לה סימוכין עמוקים בקבלה, בדמות 'השעיר לעזאזל' וכדומה. לדעת רבי נחמן, בתורה זו, 'מי שרוצה להיות יהודי.. אי אפשר כי אם על ידי ארץ ישראל", וכוונתו לא 'לבחינת ארץ ישראל', דהיינו ארץ ישראל כמטפורה, אלא 'ארץ ישראל הזאת בפשיטות עם אלו הבתים והדירות', הארץ שהוא בעצמו זכה לגור בה כמה חודשים. אלא שאם אי אפשר כעת ממש לעשות כן, אפשר לדבוק בצדיק, באמצעות ספרו ליקוטי מוהר"ן, ובכך קצת לחוש מ'אווירה' של ארץ ישראל. זה תורף משמעותה המשיחית של תורת ברסלב: היא דוחפת את החסיד לחוויית גאולה אישית באמצעות התורה העליונה, החזיונית, הקשורה בטבורה לרוחו של הצדיק, אך מאידך גיסא לא מוותרת על הרובד הריאלי 'ללכת מדרגא לדרגא' עד אשר מגיעים לארץ ישראל ממש, בה רוח הקודש שורה, הדימיון מפותח וכולנו נוכל להשיג חזיונות כמו זה שהשיג הצדיק שעה שהיה בארץ ישראל.
ספר עיון טוב הוא ספר הפותח שאלות ואפיקים חדשים, ובמקרה שלפנינו, הוא פותח את העין ואת האוזן, לראות את המראות ולשמוע את הסיפורים שמאחורי דרשות מוהר"ן, ולנסות לטעום משהו מן האור הגנוז הברסלבי. מעבר לכך, הספר פותח צוהר למחשבה כיצד צריך להיראות בית המדרש, שעשוי להוציא את הרבי נחמן הבא, או לפחות משהו בסגנון. מעבר ללימוד אינטנסיבי ומעמיק בכל רבדי התורה, בית המדרש צריך לעודד – ממש כמו בחבורה שסבבה את ר' נחמן – שיח על חלומות ולפתוח אפיקים המאפשרים חלימה בהקיץ ומתוך כך לכתיבה תורנית. דומה שבדורנו ישנם אמצעים לכך שלא היו זמינים בתקופתו של הברסלבי, ואידך זיל גמור.
צבי מרק, סודות שמים וסודות אדם, הוצאת בר אילן, 2024, 354 עמ'
