תעלומת ספר
ספר יצירה הוא ספר צנום למדיי, שהקריאה בו מפעימה ומתסכלת בו-זמנית: מפעימה בשל העברית האניגמטית שלו, יפה ומהודקת, ובשל התמונה הכה-הרמונית שהוא מסרטט ומציג בפני הלומד; מתסכלת מאותן הסיבות בדיוק – אתה מבין את המילים אך אינך מבין מה הן אומרות; אתה רואה שלפניך מערכת שלימה וקוהרנטית רק שאין לך כל קורדינטות למקם אותה: היכן המרכז, מיכן להיכן ה"אלכסונים" והמזלות וכיצד מתחברים לאיברי האדם ולאותיות השפה וכן הלאה והלאה.
הספר תרם ליהדות מושגים שהפכו לנכסי צאן הברזל שלה – עשר ספירות; רצוא ושוב; חלוקת האותיות לפי מקום מבטאן – בומ"ף, אחה"ע, גיכ"ק וכן הלאה; ברית המילה שכנגד ברית המעור ועוד רבים. למעשה קשה להעלות על הדעת – אם להשתמש בביטויו של צ'רצ'יל – רעיונות רבים כל כך החייבים את נשמתם למשפטים מעטים כל כך. הספר זכה כבר לחותם הכשרות של רבי סעדיה גאון, שטרח וכתב עליו פירוש, ומאוחר יותר – מקובלים רבים כתבו עליו את תורת הקבלה שלהם – הראשון היה ר' יצחק סגי-נהור, והשאר כבר היסטוריה: הוא קיבל את הגושפנקא של ספר קבלי (להבדיל מאוריינטציות אחרות שקיבל קודם לכן) וקשה למצוא ספר קבלי שלא מתייחס לספר זה בצורה זו או אחרת. אך יחד עם זאת – הספר נותר עומד באניגמיותו. איננו יודעים מי כתבו, מתי, מה התכוון בעצם לומר, איזה עולם רוחני הוא מייצג. גם החוקרים תרמו את חלקם וביבליוגרפיה עצומה כיום מונחת לפתחו של מי שרוצה לנסות את כוחו ולהבינו.
מדיטציה הודית-יהודית
בספר החדש שלפנינו, מבקש המחבר, ד"ר שמר אריאלי – חוקר מקרא וקבלה – לשפוך אור על הבנת הספר ועל הקשרו ההסטורי. המחבר מניח לפנינו פצצה: החיבור היסודי של הקבלה נכתב בהשפעת אחד מן ספרי האופנישדות ההודיות, ה"מייטרי". ספר זה נכתב בין המאה החמישית לשלישית לפנה"ס בהודו, בהשפעת פילוסופיית הסאנקיה ופילוסופיית היוגה. כיצד הגיע חיבור זה אל היהודים שחיברו את ספר יצירה? נזכור שכיבושי אלכסנדר מוקדון הגיעו להודו במאה הרביעית לפנה"ס וחזרו משם לא רק עם בשמים אלא גם עם רעיונות. לדעת המחבר ספר המייטרי היה מוכר באחת מן המרכזים האינטלקטואלים החשובים באזורינו – העיר אלכסנדריה, במאה הראשונה לספירה, וביתר ספציפיות: אצל כת התירפוייטים, המרפאים, מרפאי הנפש, שהקדישו את זמנם להתבוננות רוחנית. לדבריו, פילון, מתוך שהיה חלק מן הכת בתחילת דרכו, הכיר את ספר יצירה וחלקים ממנו גם שולבו בהגותו (פרק ד בספר שלפנינו).
מהן המקבילות בין הספרים, שהביאו את המחבר להניח שספר יצירה הושפע מן המייטרי? קודם שאמנה אותן, חובה לציין כי המחבר מדגיש וחוזר ומדגיש, שחוג מחברי ספר יצירה לא ייבאו רעיונות מן החוץ ללא כל חוש ביקורת, אלא הטמיעו רעיונות עמוקים מן החוץ בה במידה והם מצאו להן סמך או שורש עמוק במסורות היהודיות בידיהם. דהיינו אין כאן "העתק-הדבק" כנהוג בעבודות תיכוניות ואקדמיות כיום, אלא -"אין בקביעותיי (=בדבר ההקבלה בין הספרים (ר.ה.) שלילת העצמאות העיונית של בעל ספר יצירה, שכן אוצר המונחים המקראיים מלמדים על ייחודיותו היהודית" (עמ' 69-70); אלא מדובר ב"עיבוד ואינטגרציה" (שם) של הרעיונות ההודיים עם אלו היהודיים. במובן זה, הספר ראוי יותר להיקרא – "ספר יצירה: בין הינדואיזם למקרא".
ובכן, המקבילות מאירות עיניים, לעניות הבנתי. ברמת תכלית החיבורים – שניהם מכוונים (לדעת המחבר) לתכלית מדיטטיבית. בדומה לקריאתו של פרופ' יהודה ליבס בספר זה ובניגוד לקריאת אחרות של חוקרים בספר יצירה, כספר "מדע" הבא לתאר את מבנה היקום, או כספר מאגי שתכליתו לתאר כיצד לברוא גולם או לכל הפחות "עגל משולש" (כעולה מן הסיפור הידוע בגמרא). שני הספרים מסרטטים את הטופוגרפיה של היקום כולו, כאשר נקודת היסוד ממנה נברא כל היש, ממוקם בשמש, ועל המודט להתבונן בכך 'להבעיר' את אור השמש, או יותר נכון את "רוח אלהים" שביסודה, בלב האדם פנימה. בהינדואיזם ידועה הפרקטיקה של התבוננות ב"מנדלה" המכוונת את המודט אט אט להתרכז פנימה אל הנקודה הפנימית של תודעתו. לדעת אריאלי, גם ספר יצירה מתאר למעשה מנדלה – שאבדה בידינו וזהו נסיון השחזור הראשון שלה – בה מתבונן המודט עד שהוא מתמזג עם בורא היקום. המנדלה שמסרטט אריאלי עושה סדר רב בכל התיאורים הסבוכים שבספר יצירה ועוזרת להבין את מערכת המקבילות הסבוכה שהספר עושה בין איברי האדם, סוגי האותיות השונים (על פי אופי מבטאם), שבעת כוכבי הלכת וכמובן המזלות. לטענתו מחברי ספר יצירה למעשה אימצו את פרקטיקת ההתבוננות במדנלה אלא שיצקו אליה את תוכנם היהודי, שגם משיק בכמה נקודות עיקריות לזו ההודית (עמ' 88). הענין המשמעותי כאן הוא שלפי המחבר בליבם של ה"גלגל" (בלשון ס' יצירה), המנדלה היהודית, עומדים שני המשולשים ההפוכים – אותה צורה מפורסמת שאנו מכנים "מגן דוד". כידוע, לצורה זו אין כל משמעות במקורותינו הקדומים, פרט לכך שהופיעה בקמעות אחדות, לצד צורות אחרות. אך כאן, במנדלת ספר יצירה צורה זו גדושה במשמעות: אלו זכר ונקבה המונחים זה על זה כאשר צלעות כל אחד מן המשולשים מייצג גם את אותיות אמ"ש, ה"אמות" המרכזיות ביותר בספר יצירה.
אום ואמ"ש
כאן אולי הנקודה המשותפת המאלפת ביותר – המנטרה של התרגול. כל מתרגל יוגה יודע כי בסיום התרגול יגיע ה"אום" הקדוש. על פי המיינטרי, ה"אום" היא הברה המבטאת את ה"בהרמן", האילן הקוסמי ההפוך, ששלושת שורשיו, המקבילות לשלושת ההברות של ה"אום", נטועים בשמים. לדעת אריאלי, מחברי ספר יצירה לא רק שאימצו מן ההודים את הדימוי של האילן ההפוך (שהפך ליסודי ביותר בקבלה), אלא גם טענו שיש לו יש שלוש "אמות" יהודיות, שהן שלושת שורשי כל האותיות – אותיות אמ"ש. אותיות אלו מייצגות את שלושת היסודות – אויר, מים, שמים. המודט היהודי המבטא את האמ"ש בשפתיו, מתאחד עם שלושת היסודות, ושוקע עם ה"שין השורקת"… ששש.. אל תוך תוככי האלהות. הנה כי כן לפנינו מדיטציה יהודית.
מדי פעם מציע אריאלי כי ישנן מקבילות מילוליות ממש בין שני החיבורים. כך למשל, פירוש המילה סאנקאיה (הפילוסופייה ממנה ינק המיינטרי") היא "ספירה", שכן היא ממספרת את כל מרכיבי ההאצלה האלהי; כך גם בספר יצירה, הטובע כידוע את הביטוי החידתי "עשר ספירות בלימה", מונה את עשר היסודות של היקום: אותיות אמ"ש, המקבילות כאמור לשלושת היסודות; ולאחריהן שבע אותיות בגד כפר"ת, ה"כפולות" (שכן יכולות להיבטא עם דגש ובלעדיו) המבטאות את ניגודי החיים – חיים-מוות, שלום-רע, חכמה-איוולת וכו'. סה"כ ספירת מלאי של עשר יסודות, עליהם מונח היקום כולו.
גם לביטוי היפה "כשלהבת הקשורה בגחלת", המשמש את ספר יצירה על מנת לתאר את הקשר בין הספירות הנ"ל לבין "רוח אלהים חיים", הנקודה ממנה הפציעה המציאות בהבל פיו של הבורא, מוצא אריאל מקבילה במיינטרי, שם המודט קשור אל ההאטמן גם כשלהבת והגחלת (עמ' 71). וספר יצירה גם מכנה את האותיות "אבנים", וכך גם המייטרי (עמ' 100), הם האבנים מהם ניבנה היקום על פי שתי התורות, והן היצירה היוצאת מפיו של המודט תוך כדי המדיטציה, ובכך ממשיך את פעולת הבורא, או לכל הפחות חוזר אליה.
היהודי וההודי
המחבר מפגין בקיאות מרשימה בכתבים ההודיים, המסופוטמיים, המקראיים והקבליים. הקריאה בספר דורשת איפוא ריכוז ולימוד מאומץ; גם עריכת הספר לא עשתה עימו חסד. טיעוניו שהבאתי למעלה רק מקצתן, הינם מרחיקי לכת ומרתקים בו זמנית. על הקורא להיות קשוב מילים ולמנגינה העולה משני החיבורים ולבחון האם אמנם מערכת יחסים של משפיע ומושפע לפנינו או רק שני חיבורים בעל אופי דומה, שהתחברו בהקשר שונה עד למאוד זה מזה. בחינה מקצועית ומלאה של ממצא מעניין זה שהביא אריאלי תוכל להיעשות כמובן על ידי מומחים גדולים השולטים בשני הדיסציפלינות על בוריין, ומרתק יהיה לראות האם אכן חיבור זה יתקבל על ידי עולם המחקר. על כל פנים, עד שהדבר יקרה, החיבור שלפנינו מציע ללא ספק צוהר משמעותי לכל מי שרוצה לנסות להתחיל להבין את ספר יצירה; בין אם ישתכנע בדבר ההשפעה ההודית ובין אם לא, בין אם יקבל את פירושיו של אריאלי לספר יצירה ובין אם לא. כך או כך, מעולם היהודי וההודי לא נראו דומים כל כך.
שמר אריאלי, ספר יצירה: בין הינדואיזם לקבלה, 297 עמ', הוצאת כרמל, 2022
