"הפרופ' שלום מרצה בכל יום שני ב 4 אחה"צ באוניברסיטה על השבתאות – שמא כדאי שכבודו יישמע אחת מן ההרצאות היפות האלה". כך כתב המלומד הירושלמי אברהם מאיר הברמן לאיש העסקים הממולח, שלמה זלמן שוקן, פטרונם של ש"י עגנון ומלומדים אחרים. גרשם שלום היה לא רק חוקר גדול, אלא גם, מסתבר מרצה גדול, ובוודאי שסופר גדול, כפי שגם העיד עליו החריף שבמבקריו, ברוך קורצוויל.
שלום ידוע כמי שהעמיד בניין מפואר בחקר הקבלה, אך כפי שהעיר פעם פרופ' יהודה ליבס, דומה שדווקא בחקר השבתאות יש לו זכויות רבות עוד יותר, היות ובשטח זה עבודת הליקוט והבילוש ההסטורית היתה מורכבת לעין ערוך מעבודת הנמלים של סרטוט קלסטרה ההסטורי של הקבלה. במובן זה, בפרפרזה על הערכת מפעלו של סוקרטס, ניתן לומר שכל חקר השבתאות – שבעשרות השנים האחרונות קיבל תפניות הסטוריוגרפיות חדות – אינו אלא הערת שוליים למחקרו המונומנטלי של גרשם שלום בשטח זה.
פרשת השבתאות כמעט ואיננה מוכרת בציבור. מעטים שמעו את שמו של שבתי צבי, ואם בכל זאת שמעו, אין הם יכולים לומר הרבה מעבר לכך שהוא היה "משיח שקר". דמותו הושמטה כמעט לגמריי מתכניות הלימודים בבתי הספר, והאדם מן השורה לא יכול לשער שמדובר באחת הפרשיות המסעירות והמרתקות ביותר בתולדות העם היהודי. עד כדי כך, שזלמן שז"ר הציע בשנת 1925 לכונן "יום שבתי צבי" בתשעה באב, היות וראה בשבתאות "כח לאומי חי ורענן, מלא לשד האמונה וגעגועי גאולה" (מובא בעמ' 12 בספר שלפנינו). גרשם שלום הצעיר הושפע משז"ר והחל להקדיש ממרצו לחקר פרשה זו. המאמר הגדול הראשון שפרסם אודותיה הינו "מצוה הבאה בעבירה", שזכורני שכשקראתי אותו חשתי סחרחורת מפאת עוצמתו הרוחנית. שלום, שהעיד על עצמו (כמה שנים מאוחר יותר) ש"יותר משנהנתי מכתיבת ספרי על שתי צבי, נהנתי והתלהבתי מעצם הגילויים האלה שנתגלו בעושר כל כך מפתיע" (מובא בעמ' 17), ידע גם ידע לשקע התלהבות יוקדת זו בכתיבתו. כשיצא ספרו הגדול על התנועה השבתאית, "שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו" (1957), דוד בן גוריון לקח חופשה מיוחדת בכנרת על מנת לקוראו בשקיקה, ולבסוף שיגר מכתב לשלום, בו כתב בין השאר "יחי שבתי צבי". שלום הפך את היחס ההסטוריוגרפי המקובל למשיח-שקר זה על פיו: במקום שרלטן ורמאי, לאדם שאמנם חולה בנפשו (וזה היה אחד מדגשיו החדשים בתיאור שבתי צבי), אך הוא ונביאו (נתן העזתי) מחוברים בכל נימי נפשם לתורת הקבלה והם פועלו מתוכה וברוחה על מנת להביא גאולה לכלל ישראל. שלום לא הסתיר את הסכנות שבהערצה העיוורת שזכה לה המשיח החדש, ואף הצביע על הדמיון הנורא לנצרות. באיגרת אחת שחשף, נתן העזתי הנזכר כותב למעריציו שלמשיח "זכות לעשות מה שירצה באומה הישראלית"; שבתי צבי בעיני נביאו נמצא מעבר לחוקי התורה ועל כן יכול לעבור עליה ביד גסה כל כך, כפי שעשה.
לימוד מעמיק של פרשה זו עשוי לחסן את החברה הישראלית מפני כל מיני מקובלים כאלה ואחרים, הפורחים למרבה הצער בזמן האחרון, הסבורים גם הם שיכולים לעשות בצאן מרעיתם מה שברצונם. לאחרונה הוציאו חסידיו של אליעזר ברלנד, רבה של כת חסידי ברסלב הקיצונית בירושלים, שהורשע בעבירות מין שביצע בחסידותיו, ספר עב-כרס בשם "אמונת חכמים כהלכתה". הקורא מגלה שם לתדהמתו, עשרות "צידוקים" לכך ש"הצדיק" הוא מעבר להלכה וכל מה שנראה לעינינו כקלקולים, הם בעצם "תיקונים" עליונים. הקורא המכיר את פרשת השבתאות וגלגוליה, לא יכול שלא לתמוה כיצד גלגל ההסטוריה חוזר על עצמו מבלי שאף אחד נותן על כך את דעתו. אני מאמין (ושמא אני תמים?), שלו חסידי ברלנד היו מכירים את פרשת השבתאות לאשורה, ואת מחקרי שלום בפרט, היו חוסכים מעצמם את הפרשה המעציבה הזו, שהביאה אסון על משפחות רבות כל כך.
גרשם שלום הוציא כאמור את ספרו הגדול בחקר השבתאות בשנת 1957. מהו איפוא הספר החדש שלפנינו ומה תרומתו? לפנינו רישום הרצאותיו של שלום, כפי שהרצה אותם בשנת 1939-1940 באוניברסיטה העברית בירושלים. מהדירי הספר, יונתן מאיר, פרופ' צעיר ונמרץ מאוניברסיטת בן גוריון וד"ר שיניצ'י יאמאמוטו, חוקר קבלה מאוניברסיטת טוקיו, פורטים לפרטי פרטים את תולדות חקר השבתאות של גרשם שלום. עבור הבקיאים בחומר, היינו ציבור החוקרים וחובבי ההסטוריה, ניתן לומר ש"לפעמים המרק הוא רק התירוץ" – המבוא המקיף שהקדימו העורכים ועבודת הנמלים שבהרכבת הפאזל ההסטוריוגרפי, הוא נותן הטעם לתבשיל כולו; אך לציבור הרחב יותר, המבקש לדעת על הפרשייה ההסטורית התוססת, ואין סיפק לו הזמן והפנאי הנפשי להתרכז בשני הכרכים ה"כבדים" יותר של שלום המאוחר אודות הפרשה, ספר זה הינו הזדמנות נפלאה עבורו להכנס לפרשה זו, וללמוד אודותיה מתחילתה ועד קמילת ספיחיה (פרשת פרנק ופולמוס אייבשיץ-עמדן). שכן מדובר ברישומי הרצאות ("הרצאות יפות" כנ"ל), ולפיכך הספר נקרא בצורה קולחת, ללא המורכבות שבקריאת ספר אקדמי. אם אינני טועה, על אף שעשרות חוקרים כתבו אודות השבתאות, טרם נכתבה ביוגרפיה מקיפה חדשה על שבתי צבי מאז זו של שלום, וטרם יצא ספר חדש אודות הפרשה השבתאית מתחילתה ועד תומה. במובן זה, למרות שאין הספר שלפנינו "המילה האחרונה" בחקר השבתאות (ואף יתירה מזו – גרשם שלום עצמו גילה דברים חדשים ושינה את טעמו לגבי הפרשה השבתאית ברבות השנים) הספר שלפנינו יש לו ערך רב לאדם הרוצה לבוא בשעריה של פרשה זו, הפותחת בפניו לא רק קרע לעולמה של היהדות במאה השבע-עשרה, אלא גם צעדים משמעותיים בהבנת הקבלה ונפתוליה. יתירה מזו, פרשת השבתאות, משום שהיא נקודת קצה בהסטוריה, הינה מקרה מבחן נהדר לדיון בנקודות מפתח רבות בהסטוריה ובהגות היהודית: מהי משיחיות ומה מקומה בהגות היהודית; מה משקלם של גורמים חיצוניים (הנוצרים והמוסלמים) לעומת גורמים פנימיים (קבלת האר"י) בחקר ההסטוריה היהודית; האם המנהיג הכריזמטי הוא מחוללה של התקופה או שהוא רק ביטוי שלה; האמנם טראומה (פרעות תח-תט) מוליכה לפעולה או שמא מביאה לשיתוק, ועוד.
מהדירי הספר טרחו רבות בעדכון הטקסט המוקדם הזה בהפניות למחקרים המאוחרים יותר של שלום ולמחקרים נוספים. יש להודות להם על שהוציאו דבר מתוקן תחת ידם (הספר מלווה בעדכוני מחקר), ובאופן שאינו תדיר כל כך, בוודאי יביא עונג לחוקרי הקבלה מחד, אך גם תועלת רבה לציבור הרחב מאידך.
תולדות התנועה השבתאית – הרצאות באוניברסיטה העברית 1939-1940 מאת גרשם שלום
הקדימו מבוא, ערכו והביאו לדפוס: יונתן מאיר ושיניצ'י יאמאמוטו
הוצאת שוקן והJTS, תשע"ח, 407 עמוד
