דוקטורים עליך נחמן!
משל ידוע מספר על חמישה עיוורים שנתנו להם למשש אובייקט ענק ולקבוע מהו הדבר הזה שהכל קוראים לו "פיל". אחד קבע ש"פיל" הוא צינור עבה וגמיש; השני קבע ש"פיל" זה עמוד מוצק והשלישי קבע שמדובר בחבית מרחפת. הנמשל ברור: ככל שתשאל יותר אנשים מהו ר' נחמן מברסלב, כך תקבל יותר תשובות. הכל לפי נטיית ליבו ועומק השגתו של המשיב. זוהי תופעה מיוחדת במינה – דומה שאין כמעט אדם בעולם הרוח, ובפרט באורטודוקסיה המודרנית, שלא רואה עצמו מומחה לר' נחמן. לא הרמב"ם ולא הרמב"ן, לא הרב קוק ולא הרב סולובייצ'יק, זכו לציבור מומחים כל כך מגוון; רק ר' נחמן. לא ייאמן.
לא פחות מחמישה ספרים יצאו לאחרונה אודות הגותו ויצירתו של ר' נחמן מברסלב. שניים מהם בשדה ההגותי-רוחני, ושלושה בשדה האקדמי. כמה אירוני הדבר, שהאיש שסלד יותר מכל מן ה"דוקטורים" (שנכשלו בנסיונם לרפא אותו) זכה ועשרות אנשים מתהדרים בתואר "דוקטור" הודות ליצירתו. לבקשת המערכת, אסקור כאן את חמשת הספרים; מובן שעל כל אחד מהם ראוי לקבוע ברכה כשלעצמה, אך יש ערך גם לראייה כוללת, הנותנת אינדיקציה מסויימת לאופן בו נלמדת תורת ר' נחמן כיום. בסיום ה"טעימות" מן הספרים שיוגשו בזה לקורא, אוסיף כמה הערות מכלילות.
המודחק של המודחק
ספר אחד הינו של אלחנן ניר, ר"מ בישיבת שיח ועורך "מוסף השבת" בו אתם אוחזים – "יהודי בלילה" (גילוי נאות: כותב שורות זה היה עורכו של הספר). ספר זה מוקדש כולו לעיון עמוק בחלומותיו של ר' נחמן. סוגת קובצי חלומות איננה סוגה נפוצה ביהדות, המקפצת סך הכל בכתיבה אוטוביוגרפית, קל וחומר בדברים אינטימיים כגון חלום, ובן בנו של קל וחומר בחומרים חושפניים ומביכים שאותם העז לספר ר' נחמן לחסידיו. ניר פורס בפני הקורא כמה מחלומותיו ומפרש אותם במגוון כלים מן ארגז הכלים העשיר שהוא ניחן בו. אליבא דהמחבר, אם החלום הוא ה"מודחק" של האישיות, ור' נחמן הוא ה"מודחק" של החסידות (בראשית המאה העשרים לא מנו חסידיו יותר מכמה עשרות משפחות) – הרי שחלומותיו של ר' נחמן הינן "המודחק של המודחק" של היהדות. ואם כן יש איפוא ערך רב, רב מאוד, כפי שלימדנו פרויד, ללמידה מן המודחק: הוא לא רק שמגלה לנו את מה שהתאמצנו להדחיק כל הדורות, אלא גם מורה לנו היכן טמון התיקון. ואינני יכול להתאפק מלהזכיר חלום אחד של ר' נחמן, שניר מטפל בו ברגישות מופלאה, בו נמצא ר' נחמן בחתונה, בה רוקדת כלה, חשובה מאוד – ודווקא ריקודה הנלהב הוא שמייקר מאוד את "כבוד התורה" הנמצא שם. עוד בחלומו מבצע ר' נחמן רפלקסיה ומברר עם תלמידי החכמים שיושבים שם, אם הם רואים כמוהו את כבוד התורה הנוצר מריקוד הכלה. הם לא רואים זאת, והסברו של ר' נחמן הוא – שהם "היו עוסקים בלימוד הפשוט בנגלה" (עמ' 70). לאמור: את "המודחק של המודחק", יש לפרש בעזרת תורת הסוד. ה"פורמאליסטים", המדחיקים, בעלי הפשט (הלומדים רק גמרא-רש"י-תוספות) אינם יכולים להבין כיצד "שחרור הרצועה" רק יגביר את כבוד התורה.
המסלול לקבורה עצמית
ספר נוסף העוסק בבעיותיו נפשיות-הקיומיות של האדם, ביצירתו של ר' נחמן הינו של הרב בנימין קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל: "סיפורים נפלאים מרבי נחמן מברסלב". ספר זה עוסק בנושא הקרוב לחלומות, והוא הסיפורים, וביתר ספציפיות – בסיפורים שלא נכללו ב"יג מעשיות משנים קדמוניות", המוכרים יותר, אלא סיפורים נוספים, קצרים יותר בדרך כלל, שסיפר ר' נחמן. לסיפוריו של ר' נחמן כבר יצא להם שם גדול בעולם, ולפני כשנתיים כינס צבי מרק את כל הסיפורים שסיפר ר' נחמן, לפי סדר כרונולוגי, לאסופה גדולה ומכובדת בשם "כל סיפורי ר' נחמן מברסלב". הרב קלמנזון בוחן חמישה עשר סיפורים מתוך קובץ סיפורים שאסף ר' שמואל הורוביץ, אחד ממשמרי המסורות הברסלביות שחי בירושלים בראשית המאה העשרים. לחובבי הפוליטיקות הפנימיות, הרב קלמנזון מראה בכמה מן הסיפורים, כיצד גירסתו של הורביץ הינה חתרנית יותר מזו של חסידי ברסלב האחרים, ובראשם ר' לוי יצחק בנדר.
דומה שהתימה החורזת את הסיפורים אותם בוחן הרב קלמנזון, בעדינות ובעומק, הינה שאלת האותנטיות האנושית – האם ניתן להמלט מן השקר, החנופה והמרדף אחר הכבוד. שאלות אלה המטרידות כל אדם עם מודעות עצמית ונטייה רוחנית, נכונות שבעתיים לגבי אדם הנחשב בעיני אחרים למורה דרך רוחני: להיות אותנטי כאשר עשרות עיניים מביטות עליך במבט בוחן הנה משימה כמעט בלתי אפשרית. וכך, בגילוי לב מרשים, מעיד המחבר עצמו:
"ביום שנעשיתי "הרב בני" נמנעה ממני מעתה ואילך היכולת לעשות דברים בשם בני; כל לימוד, כל תנועה איבדו מכוחם. "ראש ישיבה" זה המסלול הבטוח לקבור כל עבודה 'לשמה'…" (עמ' 336).
המחבר ומושא החיבור, פתוכים איפוא זה בזה.
רבם של המיואשים
חיבור נוסף אודות ר' נחמן, הינו של אשר אלבו, יאושו של ר' נחמן מברסלב, שיצא בהוצאת רסלינג. כשמו של ספר זה, המחבר מבקש לעסוק לעומק בסוגייה שללא ספק איפיינה את אישיותו של ר' נחמן, והיא סוגיית היאוש. אלבו מקדיש סקירה מעניינת של נושא "היאוש הדתי", היינו המיואשות הנובעת דווקא מתוך הדחפים הרליגיוזיים (עמ' 22-26) ומבקש למקם את ר' נחמן ביחס למיואשים דתיים אחרים. ככלל, המכיר את כתביו של ר' נחמן ואת המחקר שנכתב אודותיו, לא ימצא בספרון זה חידושים מרחיקי לכת; אך הרוצה להכנס בשעריו של ר' נחמן, ושער "היאוש" הוא שער נכון בעבורו, ימצא חיבור הכתוב ברהיטות, המביא בנדיבות מן המקורות ומנהל שיג ושיח עם המחקר הקיים. בנוסף, הראה אלבו שממשיכיו דרכו של ר' נחמן, עד לימים אלה ממש, "התחברו" בצורה מיוחדת לנושא היאוש. ואכן, דורנו דור מיואש ובודד. במובן זה, אין ספק שר' נחמן עשוי להמצא כרופא נפשות, מעורר אמפתיה מצד אחד (בשל מצבי היאוש שתקפו גם אותו) וחכם ומקורי, מצד שני.
צליל מכוון
חיבור מקיף יותר, ובעל תנופת חידוש מרשימה, הינו של חני הרן סמיט. אם ספרו של אלבו עסק ביאוש, הרי זה של הרן סמיט – שהינו עיבוד של עבודת הדוקטור שלה מלפני כעשור – עוסק ב"שיר של חסד: המוזיקה כתהליך רוחני במשנתו של ר' נחמן מברסלב" (מוסד ביאליק). הרן-סמיט, מוזיקולוגית החיה בלונדון, ניגשה בכליה הייחודיים להתבונן בתורותיו של ר' נחמן העוסקים בניגון. מחקרה הינו הדגמה מצוייינת לכך שככל שארגז הכלים של החוקר עשיר יותר, כך מושא מחקרו "נמצא" עשיר יותר. ובכן, הכל מכירים את "שירת העשבים" שלו (בזכותה של נעמי שמר), אך מעטים יותר יודעים כי ר' נחמן החשיב מאוד את הניגון ככלי לטרנספורמציה אישית. הרן-סמיט מנתחת לעומק את הקשר שיוצר ר' נחמן בין תורת ה"נקודות הטובות", היינו המבט הרפלקטיבי של אדם על עצמו או על זולתו, בו הוא מנסה לחשוף את הנקודות שיש בה אפילו "מעט טוב", מבלי קליפות האגו והיצרים, ומנקודות אלה ליצור "ניגון" מיוחד, ניגון הנפש, שבכוחו לחולל שינויים אישיים ואולי אף קוסמיים. הקורא מרווייח מספרה הרן סמיט לא רק הבנה מעמיקה בכמה מתורותיו של ר' נחמן, אלא גם סקירה מקיפה של תולדות המושג "נקודה" בקבלה ועניינים מעין אלו, מחד גיסא, אך גם מושגים במוזיקולוגיה ונתיב התגלגלותם אל ר' נחמן מאידך גיסא. כך למשל, למדתי מהרן-סמיט, כי המושג רזוננס – אותה תופעה מופלאה בה אם מיתר מסויים רוטט בחדר, אז גם מיתר אחר, ה'מכוון' בדיוק לאותו הטון, ירטוט אף הוא – נכנס לספרי הדרוש היהודיים כמטאפורה ליחסי האל והאדם על ידי ר' יצחק עראמה, הפילוסוף הרנסנסי היהודי. ר' נחמן אסר על חסידיו לקרוא בספרו של עראמה, "עקידת יצחק", אך מסתבר שנטל ממנו מלוא חופניים בעצמו: לא רק את המטאפורה, אלא גם את השימוש בתואר "מכוון" בהקשר של מוזיקה! הרן סמיט טוענת שקודם עראמה לא השתמשו בתואר זה בהקשר של מוזיקה, ואם כן, בהנחה שהביטוי חדר לעברית בתיווכו של ר' נחמן, יתכן שר' נחמן תרם לנו לא רק את שירת העשבים הנזכרת אלא, גם את "הצליל המכוון" של יצחק קלפטר. ניתוחה של הרן-סמיט את דרשות ר' נחמן מפרספקטיבה של מוזיקאי וחוקר מוזיקה, מתברר איפוא כנסיון מוצלח.
ר' נחמן הפילוסוף
החיבור השאפתי ביותר מבין החיבורים האקדמיים שיסקרו ברשימה זו, הינו של רוני בר לב. אף חיבור זה יסודו בעבודת דוקטור. אך הקורא מן השורה אינו צריך לחשוש מכך, שכן הספר כתוב בצורה נהירה וקולחת. בר לב, בספרו "אמונה רדיקאלית" (בר אילן, 2017) מבקש להציג בחיבור זה את ר' נחמן כפילוסוף. קורא שורות אלה וודאי מגביה עתה את שתי גבותיו בתמיהה, שכן הכל יודעים שר' נחמן סלד מן הפילוסופיה וקרא לעבודת ה' בתמימות; ואם לא בתמימות, אז כמיסטיקן, אך בוודאי שלא כפילוסוף! ציינתי לעיל שזו עבודה שאפתנית: המחבר מבקש "לשוחח" עם ר' נחמן, ו"להקשיב" לתורותיו בעזרתם של פילוסופים רבים, ובהם – היידגר, פוקו, קאנט, דלז-גואטרי, ארנדט ואחרים. מלבד הבקיאות הנדרשת בתורתם, עליו היה גם להוכיח שאכן ניתן למצוא זיקה בין דברי ר' נחמן, שנאמרו בהקשר של השטייטל המזרח אירופי, בשפת בית המדרש, לבין הרעיונות ה"משכיל"יים או פוסט-"משכיל"יים אלה. ואכן, פעמים רבות שהקורא משתכנע ואף מתפעם מדקות האבחנות ומעומק הרעיונות. אם לנסות לתמצת את הנקודה המרכזית בחיבור זה – "האמונה" של ר' נחמן היא מצב תודעתי-נפשי, בה האדם עומד "פתוח" אל מול כל מה שמתחולל מן הבחינה התרבותית-רעיונית-ציבילזציונית, למצוא את החיוב שבה, אך גם לא להסתמא ממנה. כמה שונה ר' נחמן הזה מר' נחמן של רבים מחסידיו כיום! איפיון זה של ר' נחמן עומד בסתירה לתיאור המקובל של ר' נחמן כמי שנוקט בעמדה "אורתודוקסית" של התגוננות מפני המודרנה ושלילתה מעיקרה (עמ' 36). לדעת בר לב, ר' נחמן לא שלל את המודרנה כלל; אדרבה: הוא הפנים אותה אך עם זאת זיהה את חולשותיה והתריע מפני כשליה.
ספרו של בר-לב הינו אתגר אינטלקטואלי מרתק בכל הנוגע לזירה הפילוסופית, אך זוקק שבעה נקיים בכל הנוגע לזירה הברסלבית בפרט וחקר החסידות בכלל; בעיקר הדבר נכון בכל הנוגע לניתוק שעורך בר-לב את עולם רעיונותיו ושפתו של ר' נחמן מהקשריהם הקבליים-מיסטיים.
איה הצדיק המיסטיקן?
אם נחזור לפיל שלנו מתחילת הרשימה, ניתן לנסות לאפיין את העיסוק של המגששים בר' נחמן בחמשת הספרים, וניתן גם להצביע על אלו איברים בחרו הכותבים לדלג או להצניע, אם מפני שסברו שאכן איברים אלו פחות חשובים, אם מפני שסברו שהם אילוזיות של "עיוורים" אחרים ואם מפני שפשוט נפשם לא גילתה באיברים אלו עניין.
כמעט כל הספרים שהזכרנו כאן עסקו אך בקושי בסוגייה המעסיקה יותר מכל את חסידי ברסלב האדוקים – סוגיית הצדיק, סוגייה שהעסיקה רבות את ר' נחמן, אולי יותר מכל סוגייה אחרת (במיוחד אם נבין את הזיהוי בין הצדיק והמשיח). לטובת הקורא מן השורה אסביר זאת בכיוון אחר: אף אחד מן הספרים הנ"ל איננו מייצר אצל הקורא רצון לטוס לאומן, להתחבר לנשמתו הקונרקטית של הצדיק ר' נחמן מברסלב, להצטופף בצל כנפיו, לדעת שהוא מוחל העוונות ומעלה התפילות בפני ריבון העולמות. כל אלו הם דימוייו ה'עממיים' של ר' נחמן והם אלה שגורמים לעשרות אלפי אנשים ליסוע לראש השנה באומן, או לאחרים לקפץ ברחובות. הספרים הנסקרים לעיל עוסקים למעשה בהיבטים האוניברסאליים של הגות הברסלבר, ולא בהיבטים הקונקרטיים של הגותו: החיבור לנשמתו בתור צדיק הדור, או צדיק כל הדורות (לדברי חסידיו).
הערה מכלילה נוספת, שלמעשה קשורה גם לקודמתה: הספרים האלו, גם האקדמיים שבהם, עוסקים בעיקר בפנים ה"אקסיסטנציאליים" של יצירתו ואישיותו של ר' נחמן. היינו בצדדים ה"אנושיים" יותר שלו – ביאוש, במוזיקה, בגישתו ה"פתוחה" לחיים, בחלומות המבעיתים ובסיפוריו העמוקים והנוקבים. ברם, לר' נחמן היה צדדים מיסטיים יוצאי דופן בעוצמתם, כפי שהראה צבי מרק, במיוחד בספרו "התגלות ותיקון" (מאגנס, 2011, וראו סקירתי את ספר זה, בגליון 'שבת', ראש השנה תשע"ב). מוזרה מאוד העובדה שאף לא אחד מן הספרים האקדמיים לא מצא לנכון להתייחס לחיבור זה, המכנס עדויות רבות להתנסויותיו המאלפות של ר' נחמן במצבי תודעה מיסטיים חריגים ביותר. אזכיר כאן אחד מהם, אולי הידוע (בזכות מרק) מכולם – 'המעשה מלחם'. בסיפור סודי זה ר' נחמן מתאר חזיון, בו הוא למעשה מזהה עצמו עם משה רבינו, נותן התורה. הוא פותח את פיו ועשרה הדיברות יוצאות ממנו. זו היתה חוויה יוצאת דופן גם במושגיו של ר' נחמן עצמו, אך חוויות רבות אחרות ומצבי תודעה מגוונים (שקשה לראותם כאקסיסטנציאליים) מתוארים רבות בכתבי ר' נחמן. מה היחס בין אלו לבין העולה ממסקנות הספרים אותם סקרנו? זו שאלה נכבדת, שעוד מחכה ל"עיוור-על", כמו בסיפורו של ר' נחמן על העיוור שרואה יותר מכולנו: רב-הוגה-חוקר בעל שיעור קומה, שימשש את מכלול האיברים של הפיל ולכל הפחות יסרטט לנו מפה תלת מימדית של מה הוא כולל. ואולי לא בכדי הדבר, שטרם נכתבה ביוגרפיה מקיפה על ר' נחמן, ביוגרפיה הכוללת כמה שיותר מן הפנים המגוונים ההולכים ומתגלים באישיותו הרבגונית (האחרונה, מאת ארט גרין, נכתבה לפני שלושה עשורים) והכוללת גם התייחסות מפורטת למערכת היחסים בין פנים שונים אלו.
בפרפרזה על דברי ר' נחמן "העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה – ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם", אסיים ואומר: "העולם אומרים שספרי עיון מסוגלים לשינה, ואני אומר: חיבורים מחוכמים על ר' נחמן מעוררים למחשבה".
