ספר יצירה עם פירוש וביאור מאת אריה קפלן

ספר יצירה עם פירוש וביאור מאת אריה קפלן, עריכה: דב אלבוים, תרגום: שרון שתיל, ידיעות ספרים תשע"ב, 312 עמ'

ספר יצירה הינו חידת החידות של הספרות העברית: איננו יודעים מי כתבו, מתי נכתב ואף לא ברור כלל מה כתוב בו. אולי סודיות זו האופפת אותו היא שהכתירה אותו בתור ספר היסוד של המיסטיקה היהודית, אם כי הפירוש הקבלי הוא בהחלט איננו הפירוש היחיד שניתן לספר זה. הספר הופיע בספרותינו בסביבות המאה העשירית (אם כי ייתכן ואנו שומעים את שמו כבר בתלמוד, בסיפור תמוה במיוחד בו שני אמוראים בוראים באמצעותו עגל ואף אוכלים אותו!), ומאז זכה לעשרות רבות של פירושים – החל מרס"ג וריה"ל, עבור בראשוני המקובלים – ר' יצחק סגי נהור, הרמב"ן ועוד וכלה באחרוני המקובלים, הרמ"ק, האר"י והגר"א. ובנוסף על כל אלו, זכה ספר יצירה גם לספרות מחקר אקדמי עצומה בהיקפה.

אורכו של הספר אינו פרופורציוני בשום אופן לגודלו – כשני עמודים לכל היותר (גם הנוסח ה'מקורי' של הספר ומה הוספות מאוחרות הינה שאלה גדולה בפני עצמה). לשונו – עברית יפה, מזוקקת, ואניגמטית. הספר כתוב במשפטים קצרים ותמציתיים, ופעמים רבות הוא טובע מטבעות לשון יחידאיות (בינהם המונח ספירות) המקשות מאוד על הבנתו. אך מה עניינו? מה בא ללמד? יש שראו בו ספר קוסמולוגיה, הבא לתאר את מבנה העולם; יש שראו ספר מאגיה, הבא ללמד בין השאר כיצד לברוא אדם; המקובלים פירשוהו בהתאם לתורת הספירות; הפילוסופים פרישוהו בהתאם לאריסטו או אפלטון; מבין החוקרים יש שראו בו מעין 'נומורלוגיה' יהודית, על בסיס אותיות במקום מספרים; ויש מי שהציע שמחבר ספר יצירה בא להעמיד אלטרנטיבה (!) לסיפור הבריאה של ספר בראשית. הצעה זו האחרונה, עד כמה שנשמעת תמוהה, נתמכת מן העובדה שבספר עניין המצוות כמעט ואינו נוכח (פרט, אולי, לרמז על השבת), דבר שהביא לכך שמיסטיקאים נוצריים אימצו את הספר בשתי ידיים, ואף היו הראשונים להעלותו על מכבש הדפוס. כללו של דבר, חידה בת מאות שנים מונחת עדין לפתחינו.

הספר החדש שלפנינו הינו פרי עטו של הרב אריה קפלן ז"ל (1935-1983), מן היוצרים הפורים והמקוריים בארה"ב בשנים האחרונות. עיקר החידוש בספריו הרבים של קפלן הינו הצבעה על הפרקטיקות המדיטטיביות הטמונות (לשיטתו כמובן) ביצירה היהודית לדורותיה – החל מן התנ"ך וכלה בספרות הקבלית העניפה. ספרו "מדיטציה יהודית" היה לרב מכר גם בארץ וניתן היה לזהותו בכל סיפריה של מתעניין בחיבור בין רוח הניו-אייג' והיהדות. "ידיעות ספרים" הוציאה לאחרונה את ביאורו של קפלן לספר יצירה בתרגום מאנגלית. הספר יצא בהוצאה מהודרת ומוקפדת, שניכר שהושקעה בה מחשבה כיצד להקל עם הקורא, במיוחד זה המבקש גשר ראשוני אל יצירה מיוחדת זו: כל "משנה" כתובה במרכז העמוד וסביבו פירושו של קפלן, מחולק ל"דיבור המתחיל". קפלן עצמו הקפיד על נוסח נגיש ובהיר של דבריו, ואף הוסיף טבלאות וסרטוטים לסיכומים ולהבהרה.

ברשימה קצרה זו אבקש לאפיין את המיוחד בפירושו של קפלן. תחילה אציין כי זהו הפירוש המודרני היחיד שרץ על סדר הספר ומבארו מתחילתו ועד סופו. הקורא לא זקוק לרקע קבלי מסויים על מנת להבין את הפירוש (כמו שחייב הוא בביאורים הקבליים המסורתיים) וקפלן מתאמץ להנגיש את המושגים בו הוא עוסק גם לאדם שלא פתח ספר קבלי מימיו. אך כמובן השאלה החשובה היא יותר על טיבו של הפירוש. ובכן, קפלן בוחר לבאר את הספר על פי הדרך המסורתית, היא הדרך הקבלית, וזו למרות שללא ספק הוא מכיר את הספרות המחקרית. עבור הקורא שנכווה מן הרוח ההסטוריוציסטית, דבר זה עשוי להיות קצת צורם, שכן אדם זה יודע שבעל ספר יצירה, שתבע את המושג 'ספירות', לא הכיר את משמען הקבלי (כתר-חכמה-בינה…) ואף לא את מבנה החשיבה הקבלי. אך לקורא זה הייתי מציע להסות את הקול הצורם ולראות בביאורו של קפלן מעין סיכום ותמצוט מסויים אך בהיר של השיטות הקבליות הרבות שנחלקו זה על זה בהבנת הספר. כך למשל בעמ' 46 מסכם את קפלן בטבלה את שיטותיהם של האר"י, הראב"ד ר' יצחק סגי נהור והרמ"ק בהבנת מושגי ספר יצירה – ראשית, אחרית, טוב, רע וכו', וכך בסוגיות רבות בספר.

נקודה שניה האופיינית לפירושו של קפלן הינו שימוש בידע המודרני לביאור הפירושים הקדמונים. כך למשל בעמ' 217 הוא משלב ידע מן האסטרונומיה המודרנית על מנת לבאר הערות פרשניות אסטרולוגיות על ספר יצירה; ובעמ' 56 הוא משתמש בידע המתמטי הנרחב שלו לביאור פירוש של ר' יצחק סגי נהור, על המשפט הסתום "עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן". אצטט מעט למען יוכל הקורא להתרשם מפירושו של קפלן: "כאשר אנו מתייחסים אל הספירות כעאל עשרה כיוונים של רצף חמישה מימדי, אנו יכולים לפרש זאת בעוד דרך. כל זוג ספירות מגדיר קו אין-סופי, המתפשט לאין סוף בשני הכיוונים. אולים, נקודות הקצה של קו אין-סופי זה נפגשות ומתחברות ב"נקודת האין-סוף". זוהי עובדה המוכרת למתמתיקאים, ושימוש ניכר ב"נקודת האין-סוף" מצוי באניליזות מורכבות, בתחשיב של מספרים מורכבים…" (עמ' 56) והוא ממשיך וממחיש הסבר זה גם לאנשים שאינם מתמתיקאים מוסמכים. האם פירושו של קפלן קולע למשמעות הספר? האם פירושו קולע למשמעות הפרשן שעליו בונה קפלן את ביאורו? אלו שאלות שהקורא צריך לשים אליהן לב, כבכל חיבור המנסה להנגיש טקסטים עתיקים לקורא המודרני.

כאן אנו מגיעים לנקודה השלישית באיפיון פירושו של קפלן, והיא העיקרית, בעיני, אף שאינה תופסת את מירב הפירוש. בהמשכה של אותה פסקה המצוטטת לעיל, העוסקת בהסבר מתמטי לרעיון "נעוץ סופן בתחילתן בתחילתן בסופן", ממשיך קפלן וכותב: "ניתן להשתמש בכך למדיטציה. נסו לדמיין את הכדור (קונסטרוקציה מתמטית מסויימת שאותה תיאר לעיל) באין סוף ואת הנקודה באין-סוף ונסו לתפוס איך שהם בעצם אחד. אז תראו שמושגי המרחב וההתפשטות הרגילים שלכם אינם פשוטים כמו שהאמנתם…" (עמ' 57). קפלן משתמש ברבות מן התובנות שהוא דולה מספר יצירה ומפרשניו על מנת לנסח הדרכות מדיטטיביות וטכניקות מיסטיות. למעשה, ולצד לכל האפשרויות להסבר הספר שהעליתי לעיל, זהו עניינו של הספר, לדידו (ר' הקדמה, עמ' 16). אם כן, למעשה, הספר שלפנינו מצטרף לסדרת ספריו הקודמים של קפלן, המנסים לעצב דרך 'יהודית' לעריכת מדיטציות, כפי שהן צומחות מתוך מקורות היהדות.
שוב, אף כאן עולה השאלה הביקורתית אם לכך התכוון המשורר, אותו מחבר עלום של ספר יצירה. בכמה מקומות אכן נראה שהספר בא להדריך מדיטטיבית, כך למשל: "עשר ספירות בלימה, בלום פיך מלהרהר ולבך מלהרהר ואם רץ פיך לדבר וליבך מלהרהר שוב למקום" (פרק א משנה ח). על משנה זו כותב קפלן: "מהות הספירות מושגת רק כאשר בולמים את השפתיים מלדבר, וכאשר חוסמים את התודעה בפני כל מחשבה מילולית או מתארת.רק כאשר מרוקנים את התדועה לגמרי, ניתן לחוות את הספירות" (עמ' 64). לדעת קפלן משנה זו הינה הדרכה מדיטטיבית ידועה למדי, האומרת שעל האדם לנקות את תודעתו מכל תוכן מילולי בבואו לשער חדש בהשגותיו הרוחניות. אגב, קפלן מעיר בהמשך הערה החושפת את יחסו לספרות הקבלית בכלל: "עניין זה הוא חשוב במיוחד משום שהרב שיטות של מדיטציה קבלית כרוכות בדיקלום של נוסחאות דמויות מנטרה או בסוגים שונים של התבוננות. ואולם, כל השיטות הלווהן רק אמצעי לנקות את התודעה מכל מחשבה…". דומני שמעטים המקובלים ש"יחתמו" על פירוש זה למה שהם קוראים "ייחודים".

במבט רחב מסמל פירוש זה את שיאה של המגמה לעריכת אוניברסליזציה של מקורות היסוד של היהדות. עניינה של הדת, מסתבר, הוא לספק בידי האדם כלים לחוויות עליונות. בכך היא הופכת כמובן למשיקה לתנועות הניו-אייג' למינהן. אך יש כאן עובדה אירונית במיוחד (או שמא טרגית, יאמרו אחרים). הזכרנו כבר שספר יצירה עצמו כמעט ואינו כולל דבר מן הריטואל היהודי. אך בכל זאת הפך הספר ליסוד הקבלה, ולמעשה הספרות הקבלית (במובנה המצומצם) הקדומה ביותר שאנו מכירים נכתבה כפירוש לספר יצירה (דומני שהעיסוק האינטנסיבי של ספר יצירה באותיות העבריות היווה גורם מכריע למרכזיותן של אותיות בספרות הקבלית וקידושה המוחלט של השפה העברית). הקבלה, כידוע, מעמידה במרכזה את שמירת המצוות, ולמעשה ניתן לומר שרוב הספרות הקבלית עוסקת בטעמי המצוות. והנה עתה בא פירוש קבלי חדש, וכמו שאומר ספר יצירה – "תחילתן נעוץ בסופן" – מחזיר את הגלגל אחורנית ומציגו כספר הדרכה מדיטטיבי אוניברסאלי, שעל אף שהוא נשען על היצירה הקבלית הרי שהוא מדלג על מחויבותה לתורה ולמצוות. סופר לי לאחרונה על חוג בית שמקיים אדם חרדי בבית שמש, בו לומדים עריכת מדיטציות על פי הוראותיו של המקובל ר' אברהם אבולעפיה. רוב משתתפי החוג, הינם חילונים שוחרי ניו-אייג'. באופן דומה ישנם קבוצות מעין אלו ברחבי העולם, לאו דווקא היהודי. הקבלה שכה שמרה על פרטיקולריות וקידשה את השמרנות בכל הנוגע לשמירת מצוות כהילכתן, בפתח המאה העשרים ואחד פורצת מקונכיותה וזוכה לעדנה, יאמרו אחדים, או מתהפכת בקיברה, יאמרו אחרים.

 

ספרים שערכתי:

צרו איתי קשר