"העולם לא טעמו אותי כלום עדיין"
רבי נחמן מברסלב מספר הסיפורים, חולם החלומות, ההוגה הדתי-פסיכולוגי, בעל הניגון, הפילוסוף או הצדיק? אשד המילים הנכתב על אודותיו כבר הפך לתופעה. סקירה מקבילה של חמישה ספרים
ממש כמו במשל הידוע על הפיל והעיוורים הממששים שמנסים להגדירו, ככל שתשאל יותר אנשים מיהו ר' נחמן מברסלב, כך תקבל יותר תשובות; הכול לפי נטיית ליבו ועומק השגתו של המשיב. זוהי תופעה מיוחדת במינה. דומה שאין כמעט אדם בעולם הרוח, ובפרט באורתודוקסיה המודרנית היום, שלא רואה עצמו מומחה לר' נחמן. לא הרמב"ם ולא הרמב"ן, לא הרב קוק ולא הרב סולובייצ'יק, זכו לציבור מומחים כל כך מגוון! עשרות אנשים זוכים כיום לתואר "דוקטור" הודות ליצירתו של האיש שסלד מן ה"דוקטורים", שנכשלו בניסיונם לרפא אותו ומן ה"מֽחַקרים", האחראים לדעתו התגברות הכפירה.
לא פחות מחמישה ספרים יצאו לאחרונה על אודות הגותו ויצירתו של ר' נחמן מברסלב: שניים מהם בשדה ההגותי-רוחני ושלושה בשדה האקדמי. לבקשת המערכת, אסקור כאן את חמשת הספרים; מובן שעל כל אחד מהם ראוי לקבוע ברכה כשלעצמה, אך יש ערך גם לראייה כוללת, המספקת אינדיקציה מסוימת לאופן שבו נלמדת תורת ר' נחמן כיום. על כן, בסיום הטעימות מן הספרים שיוגשו בזה, אוסיף כמה הערות מכלילות.
רבנות המקברת את בעליה
ספר העוסק בבעיותיו הנפשיות-קיומיות של האדם ביצירתו של ר' נחמן, "סיפורים נפלאים מרבי נחמן מברסלב", בהוצאת גילוי שליד ישיבת עתניאל, כתב הרב בנימין קלמנזון, ראש ישיבת עתניאל. ספר זה עוסק בנושא הקרוב לחלומות, והוא הסיפורים, וביתר ספציפיות – בסיפורים שלא נכללו ב"י"ג מעשיות משנים קדמוניות", המוכרים יותר, אלא סיפורים נוספים, קצרים יותר בדרך כלל, שסיפר ר' נחמן. לפני כשנתיים כינס פרופ' צבי מרק את כל הסיפורים שסיפר ר' נחמן, לפי סדר כרונולוגי, לאסופה גדולה ומכובדת בשם "כל סיפורי רבי נחמן מברסלב".
הרב קלמנזון בוחן חמישה עשר סיפורים דווקא מתוך קובץ סיפורים שאסף ר' שמואל הורוביץ, אחד ממשמרי המסורות הברסלביות שחי בירושלים בראשית המאה העשרים. לחובבי הפוליטיקות הפנימיות, הרב קלמנזון מראה בכמה מן הסיפורים, כיצד גרסתו של הורביץ הינה נועזת ואף חתרנית, הרבה יותר מזו של חסידי ברסלב האחרים, ובראשם ר' לוי יצחק בנדר.
דומה שהתמה החורזת את הסיפורים, שאותם בוחן הרב קלמנזון בעדינות ובעומק, היא שאלת האותנטיות האנושית – האם ניתן להימלט מן השקר, החנופה והמרדף אחר הכבוד. שאלות אלה, המטרידות כל אדם עם מודעות עצמית ונטייה רוחנית, נכונות שבעתיים לגבי אדם הנחשב בעיני אחרים למורה דרך רוחני. להיות אותנטי כאשר עשרות עיניים מביטות עליך במבט בוחן הינה משימה כמעט בלתי אפשרית. וכך, בגילוי לב מרשים, מעיד המחבר עצמו:
ביום שנעשיתי "הרב בני" נמנעה ממני מעתה ואילך היכולת לעשות דברים בשם בני; כל לימוד, כל תנועה איבדו מכוחם. "ראש ישיבה" זה המסלול הבטוח לקבור כל עבודה 'לשמה'… (עמ' 336).
המחבר ומושא החיבור, פתוכים איפוא זה בזה.
עיוורונם של המדחיקים
ספר נוסף הוא ספרו של אלחנן ניר, ר"מ בישיבת "שיח" ועורכו של מוסף זה, הינו "יהודי בלילה", בהוצאת "ידיעות ספרים" (גילוי נאות: כותב שורות אלה היה עורכו של הספר). ספר זה מוקדש כולו לעיון עמוק בחלומותיו של ר' נחמן. סוגת קבצי חלומות איננה סוגה נפוצה ביהדות, המקמצת בכתיבה אוטוביוגרפית, קל וחומר בדברים אינטימיים כגון חלום, ובפרט בחומרים חושפניים ומביכים שאותם העז לספר ר' נחמן לחסידיו.
ניר פורס בפני הקורא כמה מחלומותיו של ר' נחמן ומפרש אותם הן לאור הביוגרפיה של החולם והן כ"בשורה" דתית חדשה. לשיטתו, אם החלום הוא הדחקה של האישיות לעבר התת-מודע, ור' נחמן הוא הרבי החסידי המעז לגעת באזורים המודחקים של האישיות ושל עמידתו של האדם מול א-לוהיו, הרי שחלומותיו של ר' נחמן הם "המודחק של המודחק" של היהדות. ואם לפי הפסיכואנליטקאים יש ערך רב ללמידה מן המודחק, הרי שללמוד מן המודחק של המודחק על אחת כמה וכמה: דווקא שם טמון זרע התיקון!
נזכיר חלום אחד של ר' נחמן, שניר מטפל בו ברגישות ראויה לציון. ר' נחמן מספר על חתונה, בה כלה "חשובה מאוד" רוקדת ורוקדת. לכאורה לא דבר צנוע במיוחד, אך על פי ר' נחמן דווקא ריקודה הנלהב הוא שמייקר מאוד את "כבוד התורה"! עוד בחלומו, מבצע ר' נחמן רפלקסיה אודות המחזה המרשים הזה, ומברר עם תלמידי החכמים שיושבים שם, אם הם רואים כמוהו את כבוד התורה הנוצר מריקוד הכלה. הם לא רואים זאת, והסברו המאלף של ר' נחמן הוא שהם "היו עוסקים בלימוד הפשט בנגלה" (עמ' 70). לאמור, את "המודחק של המודחק" יש לפרש בעזרת תורת הסוד: הפורמליסטים, המדחיקים, בעלי הפשט – הלומדים רק גמרא-רש"י-תוספות – אינם יכולים להבין כיצד דווקא "שחרור הרצועה" בכל נוגע לנשים ולגופן, רק יגביר את כבוד התורה.
רבם של המיואשים
חיבור אחר על אודות ר' נחמן, מכיוון אחר, הוא ספרו של אשר אלבו, "ייאושו של ר' נחמן מברסלב", שיצא בהוצאת רסלינג. כשמו של הספר, המחבר מבקש לעסוק לעומק בסוגיה שללא ספק אפיינה את אישיותו של ר' נחמן, והיא סוגיית הייאוש. אלבו מקדיש סקירה מעניינת לנושא "הייאוש הדתי", היינו הייאוש הנובע דווקא מתוך הדחפים הרליגיוזיים (עמ' 26-22), ומבקש למקם את ר' נחמן ביחס ל"מיואשים" דתיים אחרים.
ככלל, המכיר את כתביו של ר' נחמן ואת המחקר שנכתב על אודותיו, לא ימצא בספרון זה חידושים מרחיקי לכת; אך הרוצה להיכנס בשעריו של ר' נחמן, ושער "הייאוש" הוא שער נכון בעבורו, ימצא חיבור הכתוב ברהיטות, המביא בנדיבות מן המקורות ומנהל שיג ושיח עם המחקר הקיים. בנוסף, הראה אלבו שממשיכי דרכו של ר' נחמן, עד לימים אלה ממש, "התחברו" בצורה מיוחדת לנושא הייאוש. ואכן, דורנו דור מיואש ובודד. במובן זה, אין ספק שר' נחמן עשוי להימצא כרופא נפשות, מעורר אמפתיה והזדהות מצד אחד, בשל מצבי הייאוש שתקפו גם אותו, ומספק מבט חכם ומקורי, מצד שני.
צליל מכוון
חיבור מקיף ובעל תנופת חידוש מרשימה, הוא ספרה של חני הרן סמית, "שיר של חסד: המוזיקה כתהליך רוחני במשנתו של ר' נחמן מברסלב", שיצא בהוצאת מוסד ביאליק. הספר הוא עיבוד של עבודת הדוקטור של המחברת מלפני כעשור. הרן סמית, מוזיקולוגית החיה בלונדון, ניגשה בכליה הייחודיים להתבונן בתורותיו של ר' נחמן העוסקות בניגון. מחקרה מהווה הדגמה מצוינת לכך שככל שארגז הכלים של החוקר עשיר יותר, כך מושא מחקרו נמצא עשיר יותר.
בזכותה של נעמי שמר הכול מכירים את "שירת העשבים" של ר' נחמן, אך מעטים יותר יודעים כי ר' נחמן החשיב מאוד את הניגון ככלי לטרנספורמציה אישית. הרן סמית מנתחת לעומק את הקשר שיוצר ר' נחמן בין תורת ה"נקודות הטובות" לבין הניגון. היינו, המבט הרפלקטיבי של אדם על עצמו או על זולתו, שבו הוא מנסה לחשוף את הנקודות שיש בהן ולו "מעט טוב", מבלי קליפות האגו והיצרים, היוצר מנקודות אלה "ניגון" מיוחד, ניגון הנפש, שבכוחו לחולל שינויים אישיים ואולי אף קוסמיים.
מספרה של הרן סמית הקורא מרוויח לא רק הבנה מעמיקה של כמה מתורותיו של ר' נחמן, אלא, למשל, גם סקירה מקיפה של תולדות המושג "נקודה" ומושגים קבליים נוספים, ואף מושגים במוזיקולוגיה ומידע על נתיב התגלגלותם אל ר' נחמן. כך למדתי מהרן סמית כי המושג רזוננס – אותה תופעה מרתקת שבה אם מיתר מסוים רוטט בחדר, אז גם מיתר אחר, המכוון בדיוק לאותו הטון, ירטוט אף הוא – נכנס לספרי הדרוש היהודיים כמטפורה ליחסי הא-ל והאדם על ידי ר' יצחק עראמה, הפילוסוף הרנסנסי היהודי.
ר' נחמן אסר על חסידיו לקרוא בספרו של עראמה, "עקידת יצחק", אך מסתבר שנטל ממנו מלוא חופניים בעצמו. לא רק את המטפורה, אלא גם את השימוש בתואר "מכוון" בהקשר המוזיקלי. הרן סמית טוענת שקודם לעראמה לא השתמשו בתואר זה בהקשר של מוזיקה, ואם כן – בהנחה שהביטוי חדר לעברית בתיווכו של ר' נחמן – ייתכן שר' נחמן תרם לנו לא רק את שירת העשבים הנזכרת אלא, גם את "צליל מכוון" של יצחק קלפטר. ניתוחה של הרן סמית את דרשותיו של ר' נחמן מפרספקטיבה של מוזיקאית וחוקרת מוזיקה, מתברר אפוא כמחקר פורה ומוצלח.
פתיחות רעיונית ותרבותית
החיבור השאפתני ביותר מבין החיבורים האקדמיים שנסקרו ברשימה זו, הוא של רוני בר לב. אף חיבור זה יסודו בעבודת דוקטור, אך הקורא מן השורה אינו צריך לחשוש מכך, שכן הספר כתוב בצורה נהירה וקולחת. בר לב, בספרו "אמונה רדיקלית", שהוציאה לאור אוניברסיטת בר-אילן, מבקש להציג בחיבור זה את ר' נחמן כפילוסוף. מכירי תורתו של ר' נחמן בוודאי מגביהים עתה את שתי גבותיהם בתמיהה, שכן הכול יודעים שר' נחמן סלד מן הפילוסופיה וקרא לעבודת ה' בתמימות; ואם לא בתמימות, אז כמיסטיקן, אך בוודאי שלא כפילוסוף! אך הכוונה מעט שונה. ציינתי לעיל שמדובר שעבודה שאפתנית: המחבר מבקש "לשוחח" עם ר' נחמן, ו"להקשיב" לתורותיו בעזרתם של פילוסופים רבים ובהם היידגר, פוקו, קאנט, דלז-גואטרי, ארנדט ואחרים.
מלבד הבקיאות הנדרשת בתורתם של הוגים אלה, עליו היה גם להוכיח שאכן ניתן למצוא זיקה בין דברי ר' נחמן, שנאמרו בהקשר של השטייטל המזרח אירופי, בשפת בית המדרש, לבין הרעיונות ה"משכיליים" או פוסט-משכיליים אלה. דומה שניסיון זה הצליח ואכן, פעמים רבות שהקורא משתכנע ואף מתפעם מדקות האבחנות ומעומק הרעיונות.
אם לנסות לתמצת את הנקודה המרכזית בחיבור זה, הרי ש"האמונה" של ר' נחמן היא מצב תודעתי-נפשי, שבו האדם עומד "פתוח" אל מול כל מה שמתחולל מן הבחינה התרבותית-רעיונית-ציביליזציונית, תוך ניסיון למצוא את החיוב שבה, אך גם לא להסתמא ממנה. כמה שונה ר' נחמן הזה מר' נחמן של רבים מחסידיו כיום. אפיון זה של ר' נחמן עומד בסתירה לתיאורו המקובל כמי שנוקט בעמדה "אורתודוקסית" של התגוננות מפני המודרנה ושלילתה מעיקרה (עמ' 36). לדעת בר לב, ר' נחמן לא שלל את המודרנה כלל. אדרבה, הוא הפנים אותה, אך עם זאת זיהה את חולשותיה והתריע מפני כשליה.
ספרו של בר לב הוא אתגר אינטלקטואלי מרתק בכל הנוגע לזירה הפילוסופית, אך זוקק קריאה זהירה בכל הנוגע לשדה הברסלבי בפרט ולחקר החסידות בכלל. בעיקר הדבר נכון בכל הנוגע לניתוק שעורך בר לב לעולם רעיונותיו ושפתו של ר' נחמן, אותם הוא מפרש כפילוסופיים-קיומיים, מהקשריהם הקבליים ומכור יצירתם המיסטיים.
היעלמו של הצדיק המיסטיקן
בחזרה לפיל מהפתיחה, אפשר לנסות לאפיין את עיסוקם של המגששים בר' נחמן בחמשת הספרים שנסקרו ולהצביע על אלו איברים בחרו הכותבים לדלג או להצניע – אם מפני שסברו שאיברים אלו פחות חשובים, אם מפני שסברו שהם אילוזיות של עיוורים אחרים ואם מפני שפשוט נפשם לא גילתה באיברים אלה עניין.
כמעט כל הספרים שהוזכרו כאן עסקו אך בקושי בסוגיה המעסיקה יותר מכל את חסידי ברסלב האדוקים – סוגיית הצדיק. סוגיה שהעסיקה רבות את ר' נחמן, אולי יותר מכל סוגיה אחרת – במיוחד כשנלקח בחשבון הזיהוי בין הצדיק והמשיח. במילים אחרות: אף אחד מן הספרים הנ"ל אינו מייצר אצל הקורא רצון לטוס לאומן, להתחבר לנשמתו הקונרקטית של הצדיק ר' נחמן מברסלב, להסתופף בצל כנפיו, מתוך ידיעה שהוא מוחל העוונות ומעלה התפילות בפני ריבון העולמות. כל אלו הם דימוייו ה"עממיים" של ר' נחמן והם אלה שגורמים לעשרות אלפי אנשים להגיע לקברו באומן בראש השנה, או לאחרים לקפץ ברחובות. הספרים הנסקרים לעיל עוסקים למעשה בהיבטים האוניברסליים של הגות הברסלבר, ולא בהיבטים הפרטיקולריים של הגותו: החיבור לנשמתו בתור צדיק הדור או צדיק כל הדורות, כפי שרואים זאת חסידיו.
הערה מכלילה נוספת, הקשורה לקודמתה: הספרים הנסקרים, גם האקדמיים שבהם, עוסקים בעיקר בפנים האקזיסטנציאליים של יצירתו ואישיותו של ר' נחמן – בייאוש, בניגון, בגישתו ה"פתוחה" לחיים, בחלומות המבעיתים ובסיפוריו העמוקים והנוקבים. ברם, לר' נחמן היה צדדים מיסטיים יוצאי דופן בעוצמתם, כפי שהראה צבי מרק, במיוחד בספרו "התגלות ותיקון" (מאגנס 2011. וראו סקירתי לספר זה בגיליון "שבת", ראש השנה תשע"ב).
משונה בעיניי שאף לא אחד מן הספרים האקדמיים לא מצא לנכון להתייחס לחיבור זה, המכנס עדויות רבות להתנסויותיו המאלפות של ר' נחמן במצבי תודעה מיסטיים חריגים ביותר. אזכיר כאן אחד מהם, אולי הידוע מכולם – בזכות מרק – "המעשה מלחם". בסיפור סודי זה ר' נחמן מתאר חיזיון, שבו הוא למעשה מזהה עצמו עם משה רבנו, נותן התורה. הוא פותח את פיו ועשרה הדיברות יוצאות ממנו. זו הייתה חוויה יוצאת דופן גם במושגיו של ר' נחמן עצמו, אך חוויות רבות אחרות ומצבי תודעה מגוונים מתוארים רבות בכתבי ר' נחמן. מה היחס בין אלו לבין העולה ממסקנות הספרים שאותם סקרנו? זו שאלה נכבדת, שעוד מחכה ל"עיוור-על", כמו בסיפורו של ר' נחמן על העיוור שרואה יותר מכולנו. רב-הוגה-חוקר בעל שיעור קומה, שימשש את מכלול האיברים של הפיל ולכל הפחות יסרטט מפה תלת ממדית של כל מה הוא כולל. ואולי לא בכדי הדבר, שטרם נכתבה ביוגרפיה מקיפה על ר' נחמן, ביוגרפיה הכוללת כמה שיותר מן הפנים המגוונים ההולכים ומתגלים באישיותו הרבגונית (האחרונה, מאת ארט גרין, נכתבה לפני שלושה עשורים) והכוללת גם התייחסות מפורטת למערכת היחסים בין פנים שונות אלו.
בפרפרזה על דברי ר' נחמן הידועים, "העולם אומרים שסיפורי מעשיות מסוגלים לשינה – ואני אמרתי שעל ידי סיפורי מעשיות מעוררים בני אדם משנתם", אסיים כך: העולם אומרים שספרי עיון מסוגלים לשינה, ואני אומר: חיבורים מחוכמים על ר' נחמן מעוררים למחשבה.
רוני בר לב, אמונה רדיקלית, הוצאת "בר אילן", תשע"ח 272 עמ'
אשר אלבו, ייאושו של רבי נחמן מברסלב, הוצאת "רסלינג", תשע"ח, 191 עמ'
אלחנן ניר, יהודי בלילה, ידיעות ספרים, תשע"ז, 359 עמ'
חני הרן סמיט, שיר של חסד, הוצאת "מוסד ביאליק, תשע"ז , 256 עמ'
בני קלמנזון, סיפורים נפלאים מרבי נחמן מברסלב, הוצאת "גילוי", תשע"ח, 445 עמ'